במטה מפלגת "מקום לכולנו" בתל אביב נפגשנו עם אלון־לי גרין ורולא דאוד לריאיון עיתונאי מקיף. במהלך השיחה דנו בסוגיות המרכזיות שעל סדר היום של מערכת הבחירות הנוכחית, המתאפיינת בתנועה פוליטית חסרת תקדים של הקמת בריתות ופירוקן, קיום בחירות מקדימות (פריימריז), ניסיונות להרכבת רשימות, לצד ההתפתחויות הפוליטיות והפרלמנטריות האחרונות.
| הנושאים המרכזיים שעלו בראיון עם רולא דאוד ואלון-לי גרין, מנהיגי מפלגת "מקום לכולנו": |
|
|
| אני מתל אביב, ופעיל פוליטי וחברתי כבר שנים רבות. את דרכי בפעילות הציבורית התחלתי דרך ההתארגנות של עובדים. כשהייתי בן 18, בשנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון, עבדתי באחד מבתי הקפה של רשת גדולה בישראל. כמו רבים העובדים בענף המסעדנות, גם אנחנו סבלנו מהפרת זכויות עובדים, והמעסיקים לא עמדו בדרישות החוק. לכן יזמתי הקמת ועד עובדים. הצלחנו לארגן כ־400 עובדים ברשת, וניהלנו מאבק למען זכויותינו – הן הזכות להתאגד והן הזכויות הבסיסיות שלנו, כמו שכר הוגן, תשלום עבור עבודה בשבת, החזרי נסיעות והפרשות לפנסיה. למרות שפוטרתי בעקבות פעילותי בוועד, המשכנו בשביתה במשך שלושה שבועות, ובסופו של דבר ניצחנו. חזרתי לעבודה, וחתמנו על ההסכם הקיבוצי הראשון בתולדות ענף המסעדנות בישראל. קיבלנו את כל זכויותינו, ובאותו רגע הבנתי עד כמה פעולה משותפת יכולה לשנות את המציאות. מאז הקדשתי יותר מעשרים שנה לפעילות פוליטית וחברתית לצד ערבים ויהודים, במאבק למען שלום, שוויון, צדק חברתי וסיום הכיבוש. באותה תקופה התחלתי להשתתף מדי שבוע בהפגנות הלא־אלימות בכפר בילעין שבגדה המערבית, יחד עם חברים ערבים ויהודים, למען זכויות הפלסטינים ונגד גדר ההפרדה וההתנחלויות. דרך פעילותי בתנועת "עומדים ביחד" למדתי שהחלום על חברה טובה יותר אינו בלתי אפשרי. למדתי לחלום על שלום, על שוויון ועל האפשרות לבנות שותפות ערבית–יהודית, גם בתקופות הקשות ביותר. כיום, דווקא כאשר רבים סבורים שאין עוד מקום לדבר על שלום או על שותפות, אנחנו רואים את הדברים אחרת לחלוטין. אנו מאמינים שזה הזמן להיאחז באנושיות, להתנגד למלחמות ולהרס – בעזה, בגדה המערבית ובדרום לבנון – ולפעול למען שלום צודק עם העם הפלסטיני. מתוך האמונה הזו נולד הרעיון להקים את מפלגת "מקום לכולנו". אנו מאמינים שישראל זקוקה למפלגת שמאל חברתית ודמוקרטית, המבוססת על שוויון מלא בין כלל האזרחים, מאמינה בשותפות ערבית–יהודית ורואה בשלום ובצדק החברתי את הדרך לבניית עתיד טוב יותר לכולם. |
| אני בת ארבעים היום, ואני אומרת זאת בגאווה רבה, משום שכל שנה נוספת היא חוויה חדשה. נולדתי וגדלתי בכפר יאסיף, במשפחה ערבית פשוטה המונה שני אחים ושתי אחיות. גדלתי בבית שלא היה מעורב בפוליטיקה, ואני מאמינה שכך גם אצל רוב הצעירים והצעירות בחברה הערבית. לראשונה הכרתי את העיר יפו כשהייתי בת שש־עשרה. הגעתי אליה עם אחי הגדול כדי להשתתף בתוכניות נוער ובפעילויות חינוכיות שארגן משרד החינוך. מאז הפכה יפו לחלק מחיי, ובהמשך עברתי להתגורר בה בגיל עשרים ושלוש, כאשר התחלתי את לימודיי באוניברסיטת תל אביב, שם השלמתי את התואר האקדמי שלי. המעבר מכפר יאסיף לתל אביב–יפו לא היה רק מעבר גיאוגרפי, אלא מעבר למציאות שונה, שבה הכרתי מקרוב את החברה היהודית בישראל וחוויתי גילויים של אפליה ואי־שוויון בפרטי החיים היומיומיים – החל מהשכרת דירה, דרך ישיבה בבית קפה, ועד ליחס מצד אנשים, וכן את ההחרפה בגזענות ובשנאה עם כל מלחמה חדשה, ולצערי ידענו מלחמות רבות. מעולם לא דמיינתי שאהיה פעילה פוליטית, אך עם השנים הבנתי שהפוליטיקה אינה רחוקה מחיינו, אלא נוגעת בכל פרט ופרט שלהם. כאשר מחוקקים חוקים הפוגעים בזהותך, או כאשר מתייחסים אלייך אחרת משום שאת ערבייה, או דורשים ממך ערבויות נוספות רק בשל השתייכותך הלאומית – כל אלה הם פוליטיקה. בשנת 2015 עבדתי כעיתונאית באחד מכלי התקשורת בעיר אשדוד, ובאותה תקופה התנהלה אחת המלחמות על עזה. שם הבנתי את עומק הפער בשיח התקשורתי: המוקד הופנה כמעט כולו אל הקורבנות בצד הישראלי, בעוד שסבלם של הפלסטינים כמעט שלא זכה להתייחסות. באותו שלב הרגשתי שהחברה הישראלית הולכת ומקצינה, והתחלתי לחפש דרך אחרת שבאמצעותה אוכל להשפיע על המציאות. בשנת 2017 התחלתי להיות מעורבת באופן פעיל בפעילות פוליטית וחברתית. השתתפתי בהפגנות ובמחאות, ואני זוכרת היטב את אחת ההפגנות הגדולות בתל אביב, שבה צעדו אלפי ערבים ויהודים יחד כשהם קוראים סיסמאות בעברית ובערבית. עבורי זו הייתה נקודת מפנה, שבה הבנתי שהשינוי אפשרי כאשר אנשים מתארגנים ופועלים יחד. אולם השנים שלאחר מכן לימדו אותי גם שהמפה הפוליטית בישראל נעה יותר ויותר ימינה, בעוד שמחנה השמאל הלך ונחלש. המלחמה האחרונה רק המחישה עד כמה השינוי הזה עמוק. מכאן התחזקה בי ההבנה שקיים צורך במסגרת פוליטית חדשה – ערבית־יהודית – המאמינה בשוויון, בשלום ובצדק, ופועלת לחולל שינוי אמיתי במציאות הפוליטית. |
|
| אני חושבת שהשאלה הזו הופנתה אלינו פעמים רבות מאז שהכרזנו על הקמת המפלגה. בעיניי היא משקפת בעיקר פחד, ואולי גם חוסר נכונות להכיר בכך שהמציאות שלאחר השבעה באוקטובר מחייבת פוליטיקה אחרת לחלוטין – פוליטיקה שיש לה חזון ברור לעתיד. אם נחזור לשיח שאומר: "זה לא הזמן לדבר על הכיבוש; קודם נפיל את בנימין נתניהו ורק אחר כך נטפל בשאר הסוגיות", או: "זה לא הזמן לדבר על יוקר המחיה; נדחה הכול עד אחרי שנתניהו ילך" – הרי שאנו משחזרים את אותה פוליטיקה בדיוק שהביאה אותנו אל המציאות שבה אנו נמצאים כיום. אנחנו לא פועלים מתוך פחד, אלא מתוך אמונה שהזירה הפוליטית בישראל חסרה כיום מפלגה ערבית־יהודית אמיתית, המבוססת על שותפות ממשית ולא על שותפות סמלית או פורמלית. איננו מסתפקים בייצוג של צד אחד בתוך רשימת מועמדים, אלא נשענים על שנים של פעילות בשטח ועל מאבקים משותפים שניהלו ערבים ויהודים יחד ברחובות. אנחנו גם לא מאמינים שהקמת המפלגה שלנו תפצל קולות. להפך. אנחנו מאמינים שאנחנו מרחיבים את ציבור הבוחרים ומושכים קבוצות של אזרחים – ובמיוחד צעירים – שאיבדו את אמונם בפוליטיקה ובחרו שלא להשתתף בבחירות. לכן, בעינינו, מפלגת "מקום לכולנו" אינה לוקחת קולות ממפלגות אחרות, אלא מחזירה אל המערכת הפוליטית אנשים שכבר עזבו אותה, משום שמצאו בפרויקט הזה שפה חדשה ושונה, המבטאת את שאיפותיהם. אני גם סבורה שהחברה הערבית, החווה כיום תחושת אכזבה ואובדן אמון במסגרות הפוליטיות המסורתיות, זקוקה לפרויקט חדש שיחזיר לה תקווה, יעודד צעירים לחזור ולהשתתף בפוליטיקה, ולתרום ליצירת שינוי – במקום להמשיך ולהתרחק מקלפיות. |
|
| אני חושב שמה שמייחד אותנו אינו רק הרעיונות שאנחנו מציעים, אלא גם הדרך שבה אנחנו עושים פוליטיקה. כבר מהיום הראשון הבהרנו שאיננו רוצים לבזבז אפילו קול אחד, והדגשנו שלא נהיה הגורם שיגרום לאובדן קולות. להפך – אנחנו מושיטים יד לשיתוף פעולה ולבניית שותפויות עם הכוחות הקרובים אלינו. הבעיה המרכזית בפוליטיקה הישראלית כיום היא שהיא עדיין מבוססת על הפרדה בין מפלגות ערביות לבין מפלגות יהודיות, בעוד שכמעט שאין מפלגות ערביות־יהודיות אמיתיות. זו בדיוק הסיבה שבחרנו להקים את המפלגה הזו דווקא עכשיו. בעינינו, לא די בכך שבמפלגה יהודית יהיה מועמד ערבי, או שבמפלגה ערבית יהיה מועמד יהודי. גם לא די לדבר על שותפות ערבית־יהודית כאשר שתי מפלגות נפרדות משתפות פעולה בתוך קואליציה ממשלתית. זו אינה שותפות אמיתית. שותפות ערבית־יהודית מתחילה בבית פוליטי משותף – מפלגה שפונה לציבור שלה בעברית ובערבית באותו המסר, שחושבת על הצרכים של אום אל־פחם בדיוק כפי שהיא חושבת על הצרכים של תל אביב, ומתעניינת במה שקורה בנצרת ובבאר שבע באותה מידה. זו שותפות המבוססת על ייצוג שוויוני של ערבים ויהודים, ועל תחושת שני הצדדים שהם בעלי הבית של הפרויקט הפוליטי הזה, ולא רק אורחים בו. כיום אומרים לנו כי קיימת שותפות ערבית–יהודית גם במפלגות אחרות, אך איננו רואים זאת בפועל. עצם מתן האפשרות למועמד ערבי להתמודד במסגרת מפלגה יהודית, או הקצאת מקום עבורו ברשימה, אינה מעידה בהכרח על קיומה של שותפות אמיתית — במיוחד כאשר מצופה ממנו להתאים את השיח שלו למה שהציבור היהודי מעוניין לשמוע. באותה מידה, גם הקצאת מקום למועמד יהודי במפלגה ערבית, מתוך חיקוי או מטעמים סמליים בלבד, אינה יוצרת שותפות אמיתית. מה שאנו מציעים הוא מיזם לבנייה מחדש של השמאל הישראלי על יסודות חדשים: שמאל ערבי–יהודי מראשיתו, שבו כולם מרגישים שותפים שווי־מעמד, ושמסוגל להיות נוכח ומשפיע באום אל־פחם, בנצרת, בבאר שבע ובתל אביב — כבית פוליטי אחד המאחד את כולם על בסיס של שוויון ושותפות אמיתית. |
|
| אינני חושבת שדבריו של איתמר בן גביר מעוררים בי פחד. להפך, הם מחזקים בי את התחושה שאני צועדת בדרך הנכונה. זו התשובה היחידה שיש לי לדבריו. בן גביר מכהן כשר לביטחון לאומי, אך המדיניות שלו אינה מבוססת על הענקת ביטחון, אלא על הרס וחורבן — והוא גם אינו מסתיר זאת. אני זוכרת שהשתתפתי באחת מישיבות הוועדה בכנסת שבהן הוא תקף אותי, וישבתי וספרתי כמה פעמים חזר על המילה "הריסה". במשך כארבעים דקות בלבד הוא חזר עליה 102 פעמים, ואמר שוב ושוב: "התפקיד שלי הוא להרוס, התפקיד שלי הוא להרוס". אבל מי שנושא באחריות לביטחון האזרחים אינו אמור לראות בהריסה את שליחותו, אלא במציאת פתרונות, בהגנה על בני אדם ובחיזוק תחושת הביטחון שלהם. ואם יש מי שצריך לעזוב את תפקידו, זהו השר שהופך את ההרס לכותרת מדיניותו — ולא אני. אני חיה ביפו, בלבה של עיר פלסטינית שבה מתגוררים עשרות אלפי פלסטינים, ואילו הוא חי בהתנחלות המוקפת גדרות וחיילים שמגינים עליה. די בכך כדי להמחיש את ההבדל בין תפיסות המציאות שלנו. אני מאמינה שמה שמטריד את בן גביר הוא עצם קיומם של אנשים המסרבים לשתוק וממשיכים להשמיע את קולם נגד מדיניותו. כאשר הוא נתקל במי שאינו נכנע להפחדה ואינו נסוג, הוא פונה לאיומים ולהסתה — משום שזו השפה שבה הוא שולט. המטרה שלנו בבחירות הקרובות היא לשנות את המציאות הזו ולהוכיח שקיימת אלטרנטיבה פוליטית ערבית–יהודית, המאמינה בשוויון ובדמוקרטיה, ומסוגלת להחזיר את מי שמקדמים שנאה והסתה אל ספסלי האופוזיציה, במקום שימשיכו לקבוע את גורלה של המדינה. |
|
| הבהרנו מראש שלא נהיה אחראים לאובדן של אף קול. לכן הודענו בצורה ברורה שאם לא נהיה משוכנעים ביכולתנו לעבור את אחוז החסימה בבטחה, לא נתמודד בבחירות. עם זאת, אין פירוש הדבר שאפשרות השותפויות ירדה מהפרק. להפך: אנו מנהלים מגעים עם גורמים שונים, קוראים לבניית בריתות, ונשארים פתוחים לכל מתווה של שיתוף פעולה שיקדם את המטרה הזו. אם לא נצליח להגיע לשותפות, ואם לא נגיע לרמת תמיכה שתבטיח לנו מעבר נוח של אחוז החסימה, לא נציג מועמדות. אנחנו גם לא מדברים על הרף המינימלי של ארבעה מנדטים, משום שזה כרוך בסיכון גדול. אנו רוצים להיות בטוחים שנזכה לייצוג יציב ובטוח. אנחנו ניגשים לסוגיה הזו באחריות. מבחינתנו, הכנסת אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לחולל שינוי. ואם לא נהיה בתוך הפרלמנט, נמשיך לפעול ברחוב, במאבקים החברתיים והפוליטיים, משום שהמיזם שלנו אינו תלוי במספר המנדטים. אם נחליט שלא להתמודד בבחירות, נעבור מיד לקמפיין רחב לעידוד ההצבעה, ונפעל בכל כוחנו להגדיל את שיעור ההשתתפות — במיוחד בחברה הערבית, שבה שיעור ההצבעה עדיין נמוך. נשתמש בנוכחות הציבורית הרחבה שלנו ובהשפעתנו ברשתות החברתיות כדי להגיע לכמה שיותר אנשים, לעודד אותם להשתתף בבחירות ולהצביע לכוחות הפוליטיים היכולים לתרום לשינוי ולהביא לסיום שלטונו של בנימין נתניהו. בסופו של דבר, מטרתנו היא לחזק את ההשתתפות הפוליטית ולחולל שינוי, ולא לרשום הישג אישי או מפלגתי. |
|
| من خلال اللقاءات والجولات التي قمنا بها، لمسنا أن المطلب الأول لدىמהמפגשים ומהסיורים שערכנו עולה שהדרישה הראשונה בחברה הערבית היא להשיב את הביטחון האישי ולהיאבק בפשיעה ובאלימות. הנושא הזה הפך לדאגה המרכזית ביותר של הציבור, ואי אפשר לדבר על התקדמות כלשהי כל עוד נמשכת תחושת חוסר הביטחון. עם זאת, ראוי לציין שהדרישה הזו כבר אינה מוגבלת לחברה הערבית בלבד. היא נוכחת גם בחברה היהודית, ובמיוחד בחודשים האחרונים. כיום גוברת ההכרה בכך שביטחון אישי צריך להיות זכות של כלל האזרחים, וזו אחת הסוגיות המשותפות לשתי החברות. הסוגיה השנייה שעולה שוב ושוב היא יוקר המחיה, המכביד באותה מידה על משפחות ערביות ויהודיות והופך את חיי היומיום לקשים יותר. הסוגיה השלישית, שיש לה מאפיינים ייחודיים יותר בחברה הערבית, נוגעת למשבר הדיור והבנייה. לדעתנו, מדיניות הממשלה הנוכחית מצרה את צעדיה של החברה הערבית באמצעות הגבלות על הבנייה. הדבר דוחף רבים לעזוב את כפריהם ואת יישוביהם, ופוגע במרקם החברתי והמשפחתי המאפיין את החברה שלנו. وفي לעומת זאת, אני סבורה שמתחיל להתגבש מכנה משותף חדש בין ערבים ליהודים, ואולי הוא לא היה ברור כל כך בעבר: שכבה רחבה של אזרחים סבורה כיום כי בנימין נתניהו צריך לסיים את שלטונו. אנחנו, כחברה הערבית, סבורים שהבעיה אינה מסתכמת באישיותו של נתניהו בלבד, אלא כוללת גם את המדיניות שהוא מוביל ואת קואליציית הימין הקיצוני השולטת עמו. ובכל זאת, אם תשאל היום אזרחים ערבים ויהודים, תגלה שרבים מהם מסכימים שאין זה ראוי שנתניהו יחזור לעמוד בראש הממשלה. לדעתי, זו אחת מנקודות המפגש הבודדות המחברות כיום בין חלקים משתי החברות. |
| אלכרמל: |
| יש מי שמותחים ביקורת על מפלגת "מקום לכולנו", ובייחוד מצד חלק מהמפלגות הערביות, בטענה שלא הצגתם עמדה ברורה ביחס לציונות. האם ניתן לומר שמפלגת "מקום לכולנו" היא מפלגה אנטי-ציונית? ומהי עמדתכם כלפי הציונות? |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| ראשית, אני רוצה לומר שהפוליטיקה מתחילה באנשים, ולא במונחים אקדמיים או בהגדרות תאורטיות. כאשר אני משוחח עם אנשים ברחוב, בין אם בערים הערביות ובין אם בערים היהודיות, אינני פוגש אנשים שמתעוררים בבוקר ושואלים: "מהי עמדת המפלגה ביחס לציונות?" אנשים חושבים על פוליטיקה דרך חיי היומיום שלהם. הם חושבים על אפשרויות תעסוקה, על שוויון במקומות העבודה, על גובה השכר, על יוקר המחיה, על זכותם לבנות בית, על היותם אזרחים שווי זכויות, ועל היכולת לדבר בשפתם בחופשיות במרחב הציבורי ובמקומות העבודה. לכן, אם מישהו ישאל אותי האם הסוגיה המרכזית כיום היא דגל המדינה או ההגדרות האידאולוגיות, אשיב: לא. אלה סוגיות סמליות. מבחינתי, העדיפות היא לטפל בנושאים המשפיעים באופן ישיר על חייהם של בני האדם. מה שמטריד אותי כיום הוא שיש אנשים המאבדים את מקום עבודתם בגלל זהותם או דעותיהם, וזו סוגיה שדורשת טיפול. חשוב לי גם שתושבי עזה עדיין חיים בין ההריסות, גם שבועות לאחר הפסקת האש. זו סוגיה אנושית ופוליטית המחייבת התייחסות. אני מבין היטב את הרקע ההיסטורי ואת המורכבות של המפעל הציוני ואת השלכותיו בארץ הזאת. כיהודי השואף לצדק, אני מודע לעובדות הללו ואינני מתעלם מהן. אך באותה מידה אינני רוצה שהדיון יתמקד בכינויים ובהגדרות. אני מבקש להתמקד בשאלה כיצד משנים את המציאות. מטרתי איננה להסתפק בשיפוטים או בשימוש במונחים, אלא לבנות כוח פוליטי שיוכל לחולל שינוי אמיתי. לכן אני מוכן לפעול עם כל מי שמתנגד לכיבוש, דוחה את המלחמה ופועל למען שלום ושוויון, בלי קשר לאופן שבו הוא מגדיר את עצמו מבחינה אידאולוגית. לדעתי, צמצום הדיון להגדרות כמו "ציוני" או "אנטי-ציוני" אינו משנה את המציאות. המשימה המרכזית שלנו כיום היא לבנות כוח פוליטי שיוכל לשנות אותה. מי שעוסק רק במונחים, עוסק יותר בוויכוחים תאורטיים מאשר בעשייה פוליטית וביצירת שינוי בשטח. |
|
| אנחנו אכן נמצאים בקשר עם אנשי ציבור שונים, וזהו דבר טבעי בפוליטיקה, משום שפוליטיקה מבוססת על דיאלוג ועל בניית קשרים. לכן אנו מקיימים פגישות ושיחות עם שורה של אישים וכוחות פוליטיים. באשר לאפשרות של צירוף דמויות חדשות לרשימת המפלגה – התשובה היא בהחלט כן. הרשימה שלנו עדיין פתוחה, ואנו מוכנים לבחון את הצטרפותם של אנשים שאנו סבורים כי הם שותפים לחזון הפוליטי שלנו, מאמינים בעקרונות המפלגה ובערכיה, ועומדים בקריטריונים שקבענו. בשלב זה הרשימה כוללת מספר מועמדים, אך איננו שוללים הצטרפות של דמויות נוספות, אם הן מאמינות בפרויקט הפוליטי שאנו מובילים – פרויקט המבוסס על שותפות ערבית–יהודית, שוויון, דמוקרטיה ושלום. לכן, בשלב זה אין כל מניעה עקרונית להרחיב את הרשימה. להפך, אנו פתוחים לכל מי שחולק עמנו את החזון ואת המטרות, ואנו רואים בו תוספת משמעותית לפרויקט הפוליטי שלנו. |
| אלכרמל: |
| האם בחנתם עד כה אפשרות להקים בריתות או שותפויות עם המפלגות הערביות, עם מפלגת "כל אזרחיה", עם רשימת "ביחד נצליח", או עם המפלגה הלאומית הערבית? |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| כפי שאמרתי קודם, אנו מקיימים פגישות ודיאלוגים עם מספר ראשי מפלגות וכוחות פוליטיים, וזהו חלק טבעי מהעשייה הפוליטית. מתקיימים דיונים רבים, אך עדיין מוקדם לדבר על תוצאות או על הסכמים סופיים. אנחנו פתוחים לכל ההצעות, ואני אומרת זאת באופן חד-משמעי. בשלב זה, כחודש לאחר השקת המפלגה, עיקר מאמצינו מופנים לעבודה בשטח: לפגוש אנשים, לקיים חוגי בית, להקשיב לציבור ולחזק את מעמדה של המפלגה כמסגרת פוליטית ערבית–יהודית חדשה, בעלת חזון ברור לעתיד. במקביל אנו עוקבים אחר ההתפתחויות הפוליטיות, מעריכים את המציאות באופן שוטף ומקבלים את החלטותינו בהתאם לנתונים ולנסיבות המשתנות. בכנות, אנחנו פתוחים לשיתופי פעולה ולהקמת שותפויות, ומקיימים דיאלוג גם עם המפלגות שהזכרת. האם השיחות הללו יבשילו לבריתות פוליטיות או לרשימות משותפות? עדיין מוקדם לומר. אולם הדלת פתוחה לכל שיתוף פעולה שיקדם את מטרותינו ויגביר את הסיכוי לחולל שינוי. |
| אלכרמל: |
| מדוע מפלגת "מקום לכולנו" עדיין אינה מופיעה בסקרי דעת הקהל שמפרסמים ערוצי הטלוויזיה השונים? האם ערכתם סקרים משלכם? ואם כן, מה מלמדים ממצאיהם |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| אני סבור שאת השאלה הזאת יש להפנות לערוצי הטלוויזיה ולגורמים שעורכים את סקרי דעת הקהל, ולא אלינו. פנינו אליהם באופן רשמי והבהרנו כי אין זה מקובל להדיר את המפלגה שלנו, אפילו מרשימת האפשרויות המוצגות למשתתפים בסקר. יש בידינו עדויות מאזרחים ערבים ויהודים שהשתתפו בסקרים שערכו ערוצי טלוויזיה, וסיפרו לנו שכאשר ביקשו לבחור במפלגת "מקום לכולנו", הם לא מצאו את שמה בין האפשרויות. נאמר להם כי באפשרותם לבחור בקטגוריה "אחר". כך, למעשה, קולותיהם של תומכינו נספרים תחת הסעיף "אחר", במקום להירשם על שם המפלגה. לדעתנו, הדבר משקף בעיה באופן שבו חלק מכלי התקשורת מתייחסים למפלגות חדשות. במידה רבה הוא גם משקף את העובדה שהבוחר הערבי עדיין אינו נתפס כחלק טבעי ואינטגרלי מהמפה הפוליטית. כך, למשל, חלק מהסקרים האחרונים הציגו תוצאות של מפלגות אחרות, בעוד שהסקרים הפנימיים שלנו מצביעים על כך שרמת התמיכה במפלגתנו כבר גבוהה מזו שמקבלות כמה מן המפלגות הערביות באותם סקרים. הסקרים הפנימיים שלנו אינם מסתכמים בהערכות של מספר המנדטים, אלא מדובר בסקרים מעמיקים הבוחנים את פוטנציאל ההצבעה ואת מגמות דעת הקהל. מתוצאותיהם עולה כי במסגרת מיזם רחב של מפלגה ערבית–יהודית, הנשען על פעילים שהשתתפו במאבקים ציבוריים בשנים האחרונות, אנו מתקרבים למעבר של אחוז החסימה. האתגר הגדול ביותר העומד בפנינו כיום הוא העלאת המודעות למפלגה. שמה של "מקום לכולנו" לא היה מוכר לציבור עד לפני כמה שבועות בלבד, אך אנו מזהים עלייה מתמשכת ברמת ההיכרות עמו. לפי הערכותינו, הנוכחות הציבורית של המפלגה כבר עולה על זו של כמה מהמפלגות הערביות המיוצגות כיום. |
|
| אנחנו מפלגה חדשה שעדיין מצויה בשלבי הקמה. כיום יש לנו קרוב לאלפיים חברים רשומים, לצד מועצה המורכבת מחברי המפלגה ומתומכיה, והיא זו שתאשר את הרכב הרשימה. אינני סבור שנוכל לקיים בבחירות הראשונות פריימריז מלאים, משום שהליך כזה דורש משאבים כספיים וארגוניים רבים וכן זמן ממושך. עם זאת, אני יכול להבטיח שבחירת המועמדים תיעשה באופן דמוקרטי ושקוף, ושהרשימה הסופית תאושר בידי מועצת המפלגה. |
| אלכרמל: |
| פתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני נחשב לאחת הסוגיות המרכזיות המעסיקות את דעת הקהל. מהו החזון הפוליטי שלכם להתקדמות לעבר פתרון שתי המדינות? וכיצד אתם רואים את האפשרות להפוך פתרון זה למציאות, לנוכח התנאים הפוליטיים והביטחוניים הנוכחיים? |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| אנחנו נמצאים בשלבים האחרונים של גיבוש המצע הפוליטי של המפלגה. הוא יוצג בקרוב בפני מועצת המפלגה לצורך אישורו בנוסחו הסופי, ולאחר מכן יפורסם לציבור. עם זאת, ניתן כבר עתה להציג את קווי היסוד של חזוננו. לדעתנו, הבעיה המרכזית אינה טמונה רק בהיעדר פתרון, אלא בכך שממשלות ישראל לדורותיהן לא גילו רצון פוליטי אמיתי להגיע להסדר, ולא הציגו חלופה רצינית שיכולה להוביל לסיום הסכסוך. אנחנו מאמינים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל. עם זאת, אנו סבורים שהשגת מטרה זו מחייבת נוכחות של הנהגה פלסטינית ליד שולחן המשא ומתן, כשותפה מלאה בקבלת ההחלטות לצד ההנהגה הישראלית, משום שלא ניתן לכפות הסדר מצד אחד בלבד. במקביל, השלום שאליו אנו שואפים אינו שלום המבוסס על חומות, בידוד או הפרדה בין שני העמים, אלא שלום המבוסס על מולדת משותפת, שבה שני העמים חיים בביטחון ובכבוד. מולדת שתאפשר לפלסטיני לבקר ביישובו או בכפרו שמהם נעקר בשנת 1948, ותאפשר ליהודי להגיע לאתרים הדתיים החשובים לו בגדה המערבית. היא גם תאפשר למשפחות פלסטיניות, שהגבולות הפרידו ביניהן בין עזה, הגדה המערבית וישראל, להיפגש מחדש. אנחנו מבינים שהמציאות בארץ הזאת הופכת את ההפרדה המוחלטת בין שני העמים לבלתי אפשרית. הפלסטינים לא יעזבו את הארץ הזאת, וגם היהודים לא יעזבו אותה. נוסף על כך, העם הפלסטיני אינו חי רק בגדה המערבית וברצועת עזה, אלא גם בתוך ישראל. מי שחושב שניתן לנתק את האזרחים הפלסטינים בישראל מבני עמם בגדה המערבית, בעזה או במזרח ירושלים, אינו מבין את המציאות. יש אזרחים בישראל שיש להם קרובי משפחה ובני משפחה בעזה ובגדה המערבית, ולא ניתן לדרוש מהם להתכחש לזהותם הלאומית או לקשרים האנושיים והמשפחתיים שלהם. לצד עמדתנו ביחס לפתרון המדיני, קיימת סוגיה חשובה לא פחות: הצורך להחזיר את שיח השלום אל מרכז הזירה הפוליטית. אנו מאמינים שאנחנו נמנים עם הכוחות הבודדים שעדיין מניפים את דגל השלום באופן ברור. אין די באמירה שאנחנו מתנגדים למלחמה או לכיבוש. עלינו לפנות אל הציבור, לשכנע אותו ולנהל מאבק פוליטי ורעיוני למען השלום. אי אפשר להסתפק בחזרה על עמדות מסורתיות או להניח שהציבור כבר מכיר אותן. נדרשת עבודה יומיומית עם הציבור, הקשבה לו ושכנוע שהשלום אינו סיסמה בלבד, אלא אינטרס משותף ועתיד שראוי להיאבק למענו. זו הסיבה שאנו מציבים את השלום בראש סדר העדיפויות של הקמפיין הפוליטי שלנו, ורואים בו אחד מעקרונות היסוד שעליהם מבוסס המיזם של מפלגת "לכולנו יש מקום". |
| אלכרמל: |
| רולא, הפכת למודל מעורר השראה עבור נשים צעירות רבות. מהו המסר או העצה שתרצי להפנות לנערות ולנשים המעוניינות להשתלב בפעילות פוליטית ולהשתתף בקבלת ההחלטות, אך מהססות בשל האתגרים, הלחצים והמכשולים העומדים בפניהן? |
| רולא דאוד : |
| אני רוצה לומר לכל צעירה ערבייה שהפוליטיקה אינה נחלתו הבלעדית של איש. היא נמצאת בכל מקום ונוגעת בכל פרט בחיי היומיום שלנו. מעצם היותנו נשים, ובה בעת גם ערביות, אנחנו חיות מציאות של מיעוט בתוך מיעוט. משום כך האחריות המוטלת עלינו לקום, לפעול ולחולל שינוי גדולה ודחופה אף יותר. בעולם הפוליטיקה אף אחד לא מעניק לך את מקומך על מגש של כסף. עלייך להיאבק למענו, לבנות רשת של קשרים, ליצור שותפויות ולהאמין ביכולתך להשפיע. וכשאת נכנסת לחדר שבו מתקבלות החלטות, אל תיכנסי מתוך פחד, אלא מתוך ביטחון עצמי. השמיעי את רעיונותייך, נסי לשכנע את הסובבים אותך – וגם זו צורה של כוח. הדרך אינה קלה, אך היא אפשרית. אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה השתתפתי בכנס פוליטי לפני שנים רבות. לא ניתנה לי האפשרות לדבר, ונאמר לי שאני צעירה מדי, ושיש אחרים מבוגרים ומנוסים יותר שראויים לדבר לפניי. אבל לא ויתרתי. כיום אני מאמינה שאם לא ניאבק על מקומנו, שום דבר לא ישתנה. בחברה הערבית יש לנו נשים רבות הראויות להערכה – בין אם פעלו בכנסת, בארגוני החברה האזרחית או בעמותות. נשים ערביות רבות עושות עבודה משמעותית ורוכשות ניסיון מנהיגותי חשוב במסגרות הללו. אבל תפקידה של האישה לא צריך להצטמצם לחברה האזרחית בלבד. עליה להיות גם בפוליטיקה, בכנסת ובכל מקום שבו מתקבלות ההחלטות המשפיעות על חיינו. אם לא נהיה נוכחות סביב שולחן קבלת ההחלטות, איש לא יבוא לפתוח לנו את הדלת ולהזמין אותנו פנימה. לכן אני אומרת לכל צעירה: אל תפחדי לצאת לדרך הזאת. נכון, היא רצופה אתגרים, אבל אפשר לצלוח אותה כאשר מאמינים בעצמנו, מפגינים אומץ והתמדה, ובונים את השותפויות הנכונות עם מי שמאמינים בשינוי. |
|
| בהחלט כן. די להביט במפה הפוליטית כיום כדי להבין את עומק הבעיה. כמה מפלגות בישראל עומדות כיום בראשות אישה? וכמה מפלגות מציבות נשים בחמשת המקומות הראשונים ברשימתן? המציאות מלמדת שייצוג הנשים עדיין מוגבל, ואף יותר מכך – הפוליטיקה הישראלית, הן בקואליציה והן באופוזיציה, נסוגה בתחום הזה בשנים האחרונות. אני מאמינה שנשים חייבות להיות שותפות במוקדי קבלת ההחלטות, משום שנוכחותן מוסיפה נקודת מבט אחרת לעשייה הפוליטית ומשפיעה על קביעת סדרי העדיפויות ועל אופן קבלת ההחלטות. פוליטיקה שמובילות נשים אינה פחות נחושה, אך במקרים רבים היא מקיפה יותר וקשובה יותר לסוגיות חברתיות ואנושיות. אני סבורה שאחת הבעיות המרכזיות שלנו היא שאיננו חיים רק בחברה פטריארכלית, אלא גם במערכת פוליטית שעדיין מתנהלת ברובה מתוך תפיסה גברית. אבל המציאות הזו לא תשתנה מעצמה, ואף אחד לא יעניק לנשים את מקומן במתנה. את המעמד צריך להשיג באמצעות מאבק, עבודה והתמדה. לצערי, גם בשנת 2026 מספר הנשים בפוליטיקה עדיין קטן מכפי שראוי, והנשים עדיין נדרשות להשקיע מאמץ כפול כדי להוכיח את מקומן. ובכל זאת, לא נוותר. נמשיך להיאבק למען השתתפות רחבה יותר של נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות, משום שנוכחותן אינה רק דרישה פמיניסטית, אלא צורך חיוני לשיפור החיים הפוליטיים והחברתיים כולם. |
| אלכרמל: |
| האם למפלגת "מקום לכולנו" יש תוכנית סדורה להכשרת צעירים ונשים להשתלבות בפוליטיקה ולמילוי תפקידי הנהגה, ולא רק להסתפק בקריאה להשתתף? |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| רולא דאוד : |
| כן, בהחלט. אני פעילה בתחום החברתי והפוליטי כבר כעשר שנים, וכשאני מביטה לאחור על השנים הללו – הן במסגרת פעילותי בתנועת "עומדים ביחד" והן במסגרות אחרות – אני רואה שרוב עבודתי הוקדשה לטיפוח דור חדש של מנהיגות. גדלתי בתקופה שבה הרגשתי שחסרות לנו מנהיגויות, ובמיוחד מנהיגות נשית. לכן שמתי לעצמי למטרה לסייע בבניית מנהיגות חדשה ולפתוח את הדרך בפני צעירות וצעירים רבים יותר לקחת אחריות. אני מאמינה שאני ושותפיי הצלחנו בשנים האחרונות להכשיר דור גדול של מנהיגים ומנהיגות צעירים שהשתלבו בפעילות הציבורית והפוליטית. נכון שהעשייה הפוליטית בישראל, ובמיוחד מאז השבעה באוקטובר, נעשתה מורכבת וקשה יותר. אזרח ערבי שמביע את דעתו עלול למצוא את עצמו נרדף, נעצר או אפילו מפוטר מעבודתו, והדבר גורם לרבים להסס לפני שהם נכנסים לפעילות פוליטית. אך למרות כל האתגרים הללו, מטרתנו לא השתנתה. בין אם באמצעות הפעילות בשטח ובין אם באמצעות הפעילות הפוליטית, נמשיך להשקיע באדם, לטפח מנהיגות חדשה ולהעניק לה את הכלים להשתתף בעשיית השינוי, משום שזו הדרך האמיתית לבנות עתיד טוב יותר. |
| אלכרמל: |
| הבוחר מבקש לדעת באופן ברור היכן ניצבת מפלגת "מקום לכולנו". מתי יעמוד לרשות הציבור מצע פוליטי מלא שיגדיר את חזונכם ואת עמדותיכם בסוגיות המרכזיות, וימקם את המפלגה באופן ברור על המפה הפוליטית בישראל? והאם אתם רואים בעצמכם מפלגת שמאל במלוא מובן המילה? |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| ראשית, אני יכול כבר עכשיו לחשוף דבר אחד: מקומה של מפלגת "מקום לכולנו" יהיה באופן ברור במחנה השמאל הישראלי – לא בימין ולא במרכז. כאשר המצע הפוליטי המלא יפורסם, הדבר יהיה ברור אף יותר. כבר עכשיו אנו מזמינים את הציבור לבקר באתר המפלגה, שבו פרסמנו שורה של מסמכים המהווים חלק מהמצע הפוליטי שלנו. הם כוללים את עמדותינו בנוגע לשלום הישראלי–פלסטיני, את תוכניתנו למאבק בפשיעה, באלימות ובפשיעה המאורגנת, את תוכניותינו לחברה הערבית, וכן את עמדותינו בנושאים כמו שכר מינימום, חינוך חינם וסוגיות חברתיות נוספות באשר למצע הפוליטי המלא, שיכלול את כלל הסוגיות המדיניות, הכלכליות והחברתיות, הוא יפורסם בקרוב לאחר שיאושר באופן רשמי. הוא ישקף את חזונה של מפלגת שמאל ערבית–יהודית, בעלת תפיסה חברתית, המאמינה בשלום ומתנגדת לכיבוש ולמדיניות המלחמה המתמשכת. אני גם מבקש להציב אתגר: היכנסו לאתרי האינטרנט של המפלגות האחרות ונסו למצוא את המצע הפוליטי המלא שלהן, או דרך ברורה להצטרף אליהן כחברים. במקרים רבים לא תמצאו זאת. אנחנו מאמינים שמפלגה חייבת להיות שקופה כלפי הציבור, לאפשר לציבור לעיין במצעה ולהצטרף אליה באופן ברור וישיר – וזה בדיוק מה שאנחנו פועלים לאפשר. |
| אלכרמל: |
| אתם מציגים את מפלגת "מקום לכולנו" כמפלגה המבקשת לייצג את כל חלקי החברה – ערבים ויהודים, נשים וגברים. אך מה באשר לקבוצות שנותרות לעיתים קרובות בשולי החיים הציבוריים, כגון אנשים עם מוגבלות, ובייחוד בחברה הערבית? כיצד המפלגה מבטיחה ייצוג אמיתי לקבוצות אלה ושילובן בתהליכי קבלת ההחלטות ובעיצוב המדיניות? |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| בהחלט. הנושא הזה יופיע באופן ברור במצע המפלגה. איננו רואים באנשים עם מוגבלות או בקבוצות מוחלשות סעיף נוסף במצע בחירות, אלא חלק בלתי נפרד מהחברה, ולכן מגיע להם ייצוג אמיתי ומעמד שוויוני. במפלגה שלנו חברים ופעילים אנשים עם מוגבלות, ובהם גם בני החברה הערבית, והם שותפים באופן מלא לפעילות המפלגתית. מבחינתנו, לא מדובר בסיסמאות בלבד, אלא בשילוב אמיתי של קבוצות אלה בפעילות הפוליטית ובתהליכי קבלת ההחלטות. אנחנו רוצים שהמפלגה תשקף את החברה על כל מרכיביה, ותבטיח ייצוג לקבוצות שלעיתים קרובות מודרות או נדחקות לשוליים. אנו מאמינים שחברה צודקת יכולה להיבנות רק כאשר כל בניה ובנותיה שותפים בה, ללא יוצא מן הכלל |
| אלכרמל: |
| אם מפלגת "מקום לכולנו" תעבור את אחוז החסימה ותיכנס לכנסת, האם תהיו מוכנים להשתתף בכל קואליציה ממשלתית? מהם התנאים הפוליטיים שיקבעו אם תצטרפו לממשלה או תישארו באופוזיציה? והאם יש קווים אדומים שלא תהיו מוכנים לחצות במסגרת הצטרפות לממשלה כלשהי |
| אלון-לי / רולא דאוד : |
| אם השאלה היא האם נשתתף בממשלה שתפעל להרחיק את איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ובנימין נתניהו מן השלטון – התשובה שלי היא: כן, באופן חד־משמעי. נכנסנו לפוליטיקה לא רק כדי להציג רעיונות, אלא כדי להשפיע באופן ממשי על חייהם של בני האדם. כיום יש מי שמחזיקים בכוח רב ומשתמשים בו, לדעתנו, כדי לפגוע בחברה ובעתידה של המדינה. אם אנחנו רוצים לחולל שינוי אמיתי, לא די להישאר באופוזיציה ולהסתפק בצפייה מן הצד; עלינו להיות חלק פעיל מן המערכת הפוליטית. אנחנו מבינים שיש כוחות פוליטיים שחייבים לסיים את שלטונם, משום שלהערכתנו המשך שלטונם יוביל להעמקת ההקצנה ולהחרפת המשבר. לכן נהיה שותפים לכל קואליציה שתצליח להביא לסיום שלטונם של בנימין נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', משום שאנו רואים בכך את הצעד הראשון בדרך לשיקום החברה ולטיפול במשבריה העמוקים, ובראשם האלימות, הפשיעה והקיטוב הפנימי. עם זאת, איננו טוענים שהחלפת הממשלה בלבד היא סוף הדרך או הפתרון המלא. מבחינתנו, זהו רק הצעד הראשון במסע ארוך להשגת שלום, צדק, שוויון ותיקון המציאות הפוליטית. כמו כן, איננו טוענים שהדמויות המובילות כיום במחנה הנגדי, כגון נפתלי בנט או גדי איזנקוט, הן המודל האידיאלי להנהגת הממשלה. ובכל זאת, אם תקום קואליציה שתוכל להביא לסיום שלטונם של נתניהו ושותפיו, נהיה מוכנים להשתתף בה מתוך ראיית הדבר כנקודת פתיחה הכרחית לתהליך של שינוי. |
|