נפגשנו עם עו"ד חנאן אלסאנע במשרדה בתל אביב וקיימנו עמה שיחה שעסקה בסוגיות המרכזיות הבאות    
הנקודות המרכזיות שעלו בריאיון :
• השילוב בין עבודתה כעורכת דין לזכויות אדם לבין פעילותה החברתית, ותפקידה בהשמעת קולם של האזרחים בפני בתי המשפט, מוסדות המדינה ומקבלי ההחלטות. • הצורך להתאים את החוקים והמדיניות למציאות החיים בחברה הערבית, במיוחד בתחומי הדיור, הביטוח הלאומי והסיוע החברתי. • פעילות עמותת "איתך–מעכי" להעצמת נשים, לפיתוח מנהיגות נשית ולהטמעת ראייה מגדרית בתוכניות וברשויות המקומיות ובתקציביהן. • השפעת הקיצוץ בתקציבי הממשלה על ארגוני הנשים והרשויות המקומיות, והעלייה במספר הנשים שנפגעות מהמצב ונזקקות לסיוע משפטי. • חשיבות השתתפותן של נשים במשא ומתן לשלום ובקבלת החלטות ביטחוניות, וקידום תפיסה רחבה של ביטחון הכוללת גם ביטחון חברתי, כלכלי, נפשי ותזונתי. • הייצוג הנמוך של נשים ערביות, ובמיוחד נשים בדואיות, ברשויות המקומיות, במפלגות ובמוקדי קבלת ההחלטות, למרות הישגיהן בחינוך, בתעסוקה ובתחומים מקצועיים שונים. • קריאתה לאמץ ייצוג שוויוני של 50:50 ברשימות המתמודדות בבחירות, תוך שיבוץ לסירוגין של אישה וגבר. • הדגשתה כי אינה מביעה תמיכה במפלגה מסוימת, בשל עבודתה עם נשים ממפלגות שונות, וכי אמות המידה הפוליטיות המרכזיות מבחינתה הן שוויון, דמוקרטיה, ייצוג נשים ושותפות ערבית–יהודית. • קריאתה לשותפות פוליטית אמיתית בין ערבים ליהודים, שתחרוג מפרויקטים חברתיים זמניים ותבוא לידי ביטוי בממשלה, בחקיקה, במדיניות ובמוקדי קבלת ההחלטות. • קיומן של סוגיות משותפות לנשים ערביות ויהודיות, ובראשן המאבק בהדרה, בדומיננטיות הגברית ובייצוג הפוליטי הנמוך, לצד ההכרה בצרכים הייחודיים של כל חברה. • ההתמודדות עם סוגיית הפוליגמיה מנקודת מבט של זכויות הנשים והילדים, תוך טיפול בגורמים הכלכליים והחברתיים העומדים בבסיסה, ובהם עוני, אבטלה, מצוקת דיור והיעדר עצמאות כלכלית לנשים. • הצורך להתמודד עם פשעי נקמת דם ורצח על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה" גם במישור החברתי והחינוכי, לצד המישור המשפטי והביטחוני, ולהטיל אחריות למאבק בתרבות האלימות גם על המשפחה, מערכת החינוך, המוסדות ואנשי הדת. • התנגדותה להפרדה בין סטודנטים לסטודנטיות במוסדות אקדמיים, משום שהיא פוגעת בשוויון ומנציחה דומיננטיות גברית, לצד הדגשת הצורך בהפרדה בין דת למדינה. • הדרישה לחקיקה ברורה שתאסור אפליה של אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה ובקבלת שירותים, ותחייב גופים מפלים בפיצוי ובמתן דין וחשבון משפטי. • קריאתה בסיום המפגש להחלפת הממשלה הנוכחית, לארגון הפעילות הפוליטית המשותפת, להבטחת השתתפותה של החברה הערבית בממשלה הבאה ולמניעת חזרתן של המפלגות הקיצוניות לשלטון.

 

אלכרמל :
את משלבת בין עבודה משפטית בתחום זכויות האדם לבין פעילות חברתית. היכן מסתיים תפקידה של עורכת הדין, והיכן מתחיל תפקידה של הפעילה החברתית
חנאן אלסאנע :
כעורכת דין המתמחה בזכויות אדם, עבודתי מתמקדת בשינוי מדיניות ובהשפעה על תהליכי קבלת החלטות, לצד פעילות להתאמת חוקי המדינה ומדיניותה לצורכי החברה שלנו ולמציאות חייהם של האזרחים והאזרחיות. בתחילת דרכי ניסיתי להפריד בין עבודתי המקצועית כעורכת דין לבין הפעילות החברתית שלי, אך הבנתי שהדבר קשה מאוד. תחום המשפט שבו בחרתי לעסוק מבוסס במהותו על הבאת קולם של האזרחים והאזרחיות אל מקבלי ההחלטות ועל ייצוגם בפני בתי המשפט ומוסדות המדינה. לכן, העבודה המשפטית והעשייה החברתית משתלבות זו בזו, וקשה להפריד ביניהן, משום ששתיהן נועדו לחזק את מעמדו של האדם ואת מעמדה של החברה ולהגן על זכויותיהם. אנחנו בעמותת "איתך–מעכי" פועלות בעיקר לשינוי מדיניות. אחת הדוגמאות לכך היא עבודתנו בסוגיות דיור ובסיוע הניתן על ידי המוסד לביטוח לאומי או חברת "עמידר". בעבר היו תנאים שמנעו מאישה לקבל סיוע בשכר דירה אם לא הציגה חוזה שכירות, או אם החוזה נחתם עם אחד מקרובי משפחתה. לכאורה, תנאי כזה עשוי להיראות רגיל, אך הוא אינו מביא בחשבון את אופייה של החברה הערבית, ובמיוחד של החברה הבדואית, שבה קשרים משפחתיים ושבטיים ממלאים תפקיד מרכזי ביישובים ובשכונות רבות. אישה עשויה להיאלץ לשכור בית מאחיה, מקרוב משפחתה או מאחד מבני השבט שלה, במיוחד לנוכח מנהגים ומסורות שעלולים להקשות עליה לעבור לשכונה מרוחקת או ליישוב אחר. למרות זאת, המוסד התייחס לחוזה כזה בחשדנות ודרש מהאישה הערבייה להציג הוכחות נוספות, שאינן נדרשות באותה מידה מאישה יהודייה. פנינו לגורמים המוסמכים ודרשנו לשנות את התנאי ולהתאים אותו למציאות חייהן של הנשים הערביות. כאשר המוסד אינו נענה לפנייה או משיב בשלילה, אנחנו פונות לבית המשפט כדי להוכיח שההליך מפלה ופוגע בזכויותיהם של האזרחים הערבים. ואכן, התנאי תוקן והותאם בצורה טובה יותר לצורכיהן של הנשים. עם זאת, מצוקת הדיור בחברה הערבית עדיין קשה מאוד. חוקי הדיור ומדיניות הדיור עשויים להיות טובים מבחינה תיאורטית, אך הם נוסחו בעיקר בהתאם לצרכים ולאורח החיים של החברה היהודית, ואינם מותאמים במידה מספקת למציאות של החברה הערבית. יישובים ערביים רבים סובלים מהיעדר תכנון, ושוק השכירות בהם מצומצם מאוד או כמעט שאינו קיים, בניגוד ליישובים יהודיים. מכאן שתפקידי כעורכת דין לזכויות אדם הוא לפעול לשינוי מדיניות ולהפוך את החוקים לצודקים יותר ולמותאמים יותר למציאות חייהם של האזרחים הערבים, בין אם באמצעות פנייה ישירה למוסדות המדינה ובין אם באמצעות בתי המשפט. הדבר ממחיש כיצד תפקידי כעורכת דין והפעילות החברתית שלי הולכים יד ביד ומשלימים זה את זה.
אלכרמל :
על רקע הקיצוץ בתקציבים המיועדים לחברה האזרחית, כיצד אתן מצליחות לשמור על עצמאות העמותה ולהבטיח את המשך השפעתה?
חנאן אלסאנע :
עמותת "איתך–מעכי: משפטניות למען צדק חברתי", כפי שמעיד שמה בעברית ובערבית, פועלת להשמיע את קולן של נשים ולהביא את צורכיהן בפני מקבלי ההחלטות. בנוסף, אנו פועלות להעצמת נשים, להכשרתן ולפיתוח מנהיגות נשית, כדי לאפשר להן להשתלב באופן ממשי במוקדי קבלת ההחלטות. הפעילות שלנו מתמקדת בשלושה תחומים מרכזיים: עבודה עם הרשויות המקומיות, הגנה על זכויותיהן של נשים בדואיות בנגב, וקידום השתתפותן של נשים בסוגיות של ביטחון ושלום. בתחום הביטחון והשלום אנו פועלות להכשרת נשים שיוכלו להשתתף במשא ומתן ובתהליכים דיפלומטיים. פעמים רבות אנחנו שומעות את הטענה שאין נשים בעלות הניסיון הנדרש כדי להשתתף בקבלת החלטות בענייני ביטחון ושלום, ולכן אנו פועלות להכשיר נשים ולהעניק להן את הכלים הדרושים כדי להוכיח את ההפך. אנו מבינות שרבות מההחלטות ומהמדיניות שהמדינה נוקטת כלפינו, כמיעוט, קשורות מבחינה היסטורית לסכסוך הישראלי–פלסטיני. כדי להשיג ביטחון אמיתי בתוך החברה שלנו, יש צורך בכינון שלום באזור ובהגעה לפתרון צודק לסכסוך הפלסטיני–ישראלי. מאז 7 באוקטובר אני משתתפת באופן אישי בצוות ישראלי במסגרת ערוץ משא ומתן בלתי רשמי, במקביל לצוות פלסטיני. אנחנו נפגשים באופן קבוע, בערך פעם בחודש, כדי לדון בתוכניות וברעיונות המועלים. אלה מפגשים סגורים וחשאיים, ולכן הטלפונים נשארים מחוץ לחדר הישיבות. במפגשים האלה אנחנו מציעות תפיסה אחרת ורחבה יותר של המושג ביטחון. מבחינתנו, ביטחון אינו מסתכם בכוח צבאי ובטנקים; הוא כולל גם ביטחון חברתי, כלכלי, נפשי ותזונתי, וכן את הזכות של אדם לבית בטוח ולמזון על שולחנו. המשימה שלנו היא להביא את צורכי הנשים ואת התפיסות האלה אל שולחן המשא ומתן. תחום נוסף שבו אנו פועלות הוא העבודה עם הרשויות המקומיות ועם היועצות לקידום מעמד האישה, במטרה לשלב את צורכי הנשים בתוכניות ובתקציבים המקומיים. כאשר רשות מקומית מגבשת תוכניות בתחומי הבריאות, החינוך או הרווחה, תוכניות אלה נבנות לעיתים קרובות בהתאם לצורכיהם של ילדים, צעירים וגברים, מבלי להביא בחשבון במידה מספקת את צורכיהן של הנשים. לכן, אנו פועלות להטמעת ראייה מגדרית בתהליכי התכנון וקבלת ההחלטות, כדי שהמדיניות והשירותים של הרשויות המקומיות יהיו שוויוניים יותר ויעניקו מענה הולם יותר לצורכיהן של נשים ביישובים הערביים. התוכניות הללו צריכות להתייחס גם לחייהן של נשים, לצרכים שלהן ולתפיסתן בנוגע לשירותי הבריאות. לכן, המשימה שלנו היא להטמיע חשיבה מגדרית ותפיסה פמיניסטית בתוכניות של הרשויות המקומיות, בשיתוף פעולה עם היועצות לקידום מעמד האישה במועצות וברשויות המקומיות. מטבע הדברים, הקיצוצים בתקציבים משפיעים ישירות על עבודתן של היועצות ועל הנשים שאיתן אנחנו עובדות ברשויות המקומיות, וגם עלינו כארגון נשים. תחת הממשלה הנוכחית אנחנו מתמודדות עם קשיים כלכליים משמעותיים, וגיוס משאבים ומקורות מימון נעשה מורכב יותר, במיוחד לנוכח המשך הקיצוצים בתקציבים. רוב המימון של העמותה מגיע ממקורות חיצוניים. השפעת הקיצוצים אינה מסתכמת בפגיעה בנו, אלא הובילה גם לעלייה משמעותית במספר הפניות שאנחנו מקבלות. יש לנו קו חירום המעניק סיוע בסוגיות הקשורות לביטוח הלאומי, לדיור ולזכויות בעבודה. כך, למשל, הגיעה אלינו סוגיה הנוגעת לפיטוריהן של יותר מ-35 נשים מהנגב שעבדו בטיפול בילדים במספר קיבוצים, בעקבות קיצוצים בתקציבים וביטול תוכניות ממשלתיות. הנשים הללו פונות אלינו כדי שנייצג אותן בפני משרדי הממשלה, המוסדות הרשמיים ובתי המשפט. כתוצאה מכך, העומס על הצוותים שלנו גדל, במקביל להתרחבות מעגל הנשים שנפגעות מהחלטות הממשלה — בין אם מדובר בנשים שאיבדו את מקום עבודתן ובין אם בנשים הזקוקות לשירותי הרשויות המקומיות. אנחנו איננו רואות בהגנה על זכויות נשים סוגיה הנוגעת לנשים בלבד. האישה אינה רק מחצית מהחברה; היא גם ממלאת תפקיד מרכזי בגידולו, בחינוכו ובתמיכה במחצית השנייה. כאשר צעיר חש עייפות, מצוקה או קושי, למי הוא פונה בדרך כלל? לאמו, משום שהיא הקרובה ביותר לרגשותיו ולעיתים קרובות גם זו שמסוגלת להכיל אותו. לכן, האם צריכה להיות בעלת חוסן נפשי ורגשי, ולקבל את הכלים שיאפשרו לה להכיל את בניה ובנותיה ולהגן עליהם, לפני שהרחוב יקלוט אותם או לפני שגורמים אחרים ינצלו אותם ועלולים לפגוע בהם. כאשר אני מגינה על זכויותיהן של נשים, אני למעשה מגינה באמצעותן על זכויות החברה כולה. השקעה באישה היא השקעה במשפחה, בדורות הבאים ובבניית חברה חזקה ומלוכדת יותר.

אלכרמל :
ואת באופן אישי, היכן את עומדת במערכת הבחירות? האם את תומכת במפלגה מסוימת?
חנאן אלסאנע :
מאז שנת 2013 אני פועלת להעלאת שיעור ההצבעה בקרב נשים ערביות ולשילובן של נשים וצעירות פעילות בעשייה הפוליטית ובתוך המפלגות. לכן, אני מעדיפה שלא להצהיר באופן רשמי או פומבי על תמיכתי במפלגה מסוימת, משום שאופי עבודתי מחייב אותי לשמור על מערכת יחסים מקצועית עם כלל המפלגות, ולאפשר לכל אישה שאני מלווה להרגיש שאני תומכת בה ללא קשר להשתייכותה המפלגתית. עבדתי עם נשים שבחרו במפלגות שאינן בהכרח מייצגות את השקפותיי ואת העקרונות האישיים שלי. למרות זאת, תמכתי בהן וסייעתי להן להשתלב בתוך המפלגות שלהן, ואת חלקן אני ממשיכה ללוות עד היום. המסר שלי אליהן הוא: אני כאן כדי לחזק את קולה של האישה ואת נוכחותה הפוליטית, ולא כדי לכפות עליה השתייכות מפלגתית מסוימת. ברמה האישית, במשך תקופה ארוכה הצבעתי לחד"ש, משום שהיא ייצגה את העקרונות שבהם אני מאמינה: שוויון, ייצוג נשים, דמוקרטיה ושותפות ערבית–יהודית. ארבעת העקרונות האלה הם יסודיים מבחינתי, ואם מפלגה כלשהי אינה מקיימת אותם, לא אצביע עבורה. עם זאת, נקטתי עמדה ביקורתית כלפי חד"ש בעקבות הירידה בייצוג הנשים בה. מבחינתי, ייצוג נשים הוא קו אדום, והיעדרו משמעו הליכה בכיוון המנוגד לשוויון ומנציח הדרה. גם השותפות הערבית–יהודית בתוך חד"ש, לדעתי, כבר אינה ברמה שבה הייתה בעבר. עם זאת, אני ממשיכה לתמוך בנשים פעילות במפלגות השונות וללוות אותן באמצעות הכשרות, ליווי אישי וסיוע בהשפעה על דרכי הפעולה בתוך מפלגותיהן. הנשים הקרובות אליי מבחינה פוליטית יודעות, כמובן, אילו מפלגות מייצגות במידה רבה יותר את השקפותיי ואת העקרונות שבהם אני מאמינה. מסיבה זו הצטרפתי גם ליוזמת "50:50", שמטרתה לקדם ייצוג שוויוני של נשים וגברים בפוליטיקה. יש לנו ניסיון רב בקריאת המפה הפוליטית בחברה הערבית, וכבר בשלב מוקדם זיהינו שהמגמה מצביעה על כך שנשים עלולות להיעדר מעשרת המקומות הראשונים ברשימות הערביות, וזאת למרות המלחמות, התגברות הפשיעה, האלימות ומקרי הרצח — סוגיות שנשים נושאות בחלק ניכר מהשלכותיהן. קבוצה של נשים, בהשתתפות שני גברים גם כן, התכנסה והחלטנו לפנות במכתבים למפלגות הערביות ולהביע את מורת רוחנו ואת דאגתנו. דרשנו להבטיח ייצוג אמיתי לנשים במקומות גבוהים ברשימות. אחת המפלגות התייחסה לדרישה שלנו ברצינות, הציבה אישה במקום השלישי והתחייבה לפעול לחיזוק הייצוג הנשי. לכן אינני יכולה להצהיר על תמיכה מוחלטת במפלגה אחת, משום שאני פועלת לתמיכה בנשים, בצעירים ובצעירות במפלגות ערביות ויהודיות כאחד. ביום אחד אני עשויה לכתוב דברי תמיכה בנשים בבל"ד, וביום אחר בנשים במפלגת הדמוקרטים או בחד"ש, שבה אני מקווה שנראה שינוי חיובי. תמכתי גם בנוכחות הנשית המרשימה במפלגת "מקום לכולנו". עמדתי ברורה: אני תומכת בכל צעד שפותח את הדלת בפני נשים, צעירות וצעירים ומעניק להם מקום אמיתי ומשפיע בתוך המפלגות ובמוקדי קבלת ההחלטות.

אלכרמל :
האם לא הגיע הזמן שהתנועה הפמיניסטית תיכנס לכנסת כדי ליזום ולקדם חוקים הנוגעים לשוויון ולזכויות נשים, במיוחד כאשר המפלגות הליברליות הקיימות בעיקר מדברות על הנושא אך אינן ממלאות את התפקיד הזה בפועל?
חנאן אלסאנע :
לצערי, הבחירות המקדימות האחרונות, הן במפלגות הערביות והן במפלגות היהודיות, הוכיחו שהמערכת המפלגתית עדיין מבוססת ברובה על יסודות גבריים, ואינה מעניקה לנשים הזדמנויות אמיתיות ושוות להגיע למקומות גבוהים ברשימות המועמדים. המפלגות יכולות לטעון שהפריימריז היו דמוקרטיים ושנשים יכלו להתמודד ולהצביע, אבל ההסבר הזה מתעלם מהפערים הקיימים כבר בנקודת הפתיחה. צריך לשאול: כמה נשים חברות במפלגה לעומת גברים? אילו משאבים, רשתות וקשרים עומדים לרשות הנשים לעומת אלה שעומדים לרשות המועמדים הגברים? אי אפשר לדבר על תחרות דמוקרטית הוגנת כאשר שני הצדדים מתחילים מנקודות פתיחה שאינן שוות. המודל הנכון, בעיניי, הוא שהמפלגה עצמה תיקח אחריות על בניית מנגנון שיבטיח שוויון הזדמנויות. למשל, באמצעות אימוץ ייצוג שוויוני של 50:50 וסידור הרשימה לסירוגין — אישה, גבר, אישה, גבר — תוך הבטחת ייצוג גם לקבוצות ולאוכלוסיות הסובלות מהדרה. באשר להקמת תנועה פוליטית פמיניסטית עצמאית, אני מאמינה בזכויות נשים ובייצוג שלהן, אך אינני חושבת שנוכל לחולל שינוי ללא הגברים. התנועה שבה אני מאמינה מבוססת על שתי שותפויות מרכזיות: שותפות בין נשים לגברים ושותפות ערבית–יהודית. המטרה שלנו היא לחזק את ייצוג הנשים בכל המפלגות, לא רק במפלגות הערביות, אלא גם במפלגות החרדיות והדתיות ובמפלגות השמאל, המרכז והימין. נשים צריכות ליהנות מייצוג הוגן ושוויוני בכל הזרמים הפוליטיים, משום שהן חלק מהחברה והן מביאות עמן ניסיון, נקודות מבט ופתרונות שונים שחייבים להיות נוכחים סביב שולחן קבלת ההחלטות. נמשיך לפעול גם במישור המשפטי ובבתי המשפט לקידום חקיקה שתבטיח ייצוג נשים בתוך המפלגות. לא די בכך שהחוק יקבע ייצוג באופן פורמלי בלבד; עליו לחייב את המפלגות לקבוע מנגנונים ואסטרטגיות מעשיות שיסללו לנשים את הדרך למקומות ממשיים ומובטחים ברשימות ובמוקדי קבלת ההחלטות.

אלכרמל :
את מאמינה בשותפות ערבית–יהודית. כיצד לדעתך צריכה שותפות זו לבוא לידי ביטוי מבחינה מעשית ופוליטית כדי לשרת את שתי החברות?
חנאן אלסאנע :
בעבר פעלתי רק בתוך החברה הערבית שלנו, ולא האמנתי במידה רבה בשותפות ערבית–יהודית. חשבתי שיש לנו צרכים ייחודיים, מאפיינים משלנו וכלים ודרכי מאבק משלנו, ושעלינו, כחברה ערבית, לנהל את המאבק שלנו בכוחות עצמנו. אבל ראיתי שהריסות הבתים נמשכות, תנאי החיים נעשים קשים יותר, הפשיעה והאלימות גוברות והמלחמות אינן נפסקות. לכן, במהלך שבע השנים האחרונות הגעתי למסקנה שהדרך הנכונה לחולל שינוי אמיתי עוברת דרך שותפות ערבית–יהודית. אבל שותפות כזאת אינה מסתכמת בכך שערבים ויהודים מקיימים פרויקט משותף או תוכנית זמנית ואז מכריזים שהגשימו שותפות. שותפות אמיתית פירושה לנהל יחד מאבק משותף לשינוי המציאות, תוך הכרה מלאה בצרכים ובייחודיות של כל אחת מהחברות. אני מכירה בצרכים שלך ואתה מכיר בצרכים שלי, ואז אנחנו מתווים יחד דרך לשינוי המביאה בחשבון הן את המציאות של החברה הערבית והן את זו של החברה היהודית. במישור החברתי, שותפות זו צריכה להתבסס על שוויון, כבוד הדדי ועשייה משותפת. אך אסור שהשותפות הערבית–יהודית תצטמצם לפרויקטים חברתיים או ליוזמות כלכליות. שותפות אמיתית חייבת להיות גם פוליטית, ולהשתקף בשלטון המקומי וברשויות המקומיות, וכן ברמת הממשלה ומוסדות המדינה. השותפות הזאת צריכה לקבל ביטוי בחוקים, במדיניות ובהחלטות רשמיות, והאזרחים הערבים צריכים להפוך לשותפים של ממש בתהליכי קבלת ההחלטות, ולא להישאר רק משתתפים בפעילויות חברתיות מוגבלות. רק אז נוכל לדבר על שותפות ערבית–יהודית אמיתית, שמחוללת שינוי ממשי ומשרתת את שתי החברות.

אלכרמל :
מתוך עבודתך כעורכת דין וכפעילה בעמותת "איתך–מעכי" למען זכויות נשים, שוויון וצדק חברתי, מהן הסוגיות והאתגרים המשותפים לנשים ערביות ולנשים יהודיות?
חנאן אלסאנע :
בעבודתנו אנחנו מזהות פער גדול בין הצרכים והסוגיות שאיתן מתמודדות נשים ערביות לבין אלה של נשים יהודיות. במקרים רבים, הטיפול בבעיה של אישה יהודייה מהיר ופשוט יותר, משום שהחוקים והמדיניות הקיימים תוכננו באופן שמתאים יותר למציאות חייה ולאורח חייה, בהשוואה למציאות של האישה הערבייה. כאשר אני עובדת עם נשים ערביות, ובמיוחד בנגב, אני מגלה שלעיתים הדרישות שלהן מתחילות בזכויות הבסיסיות ביותר. אישה בדואית עשויה לומר: "אני רוצה בית שיגן עליי ועל ילדיי". כלומר, קודם כול היא דורשת שיהיה לה מקום מגורים בטוח. לעומת זאת, אצל אישה יהודייה הדיון מתמקד לעיתים קרובות בשאלת זכאותה לדיור ציבורי, או בשאלה אם המוסדות מכירים בזכותה לקבל אותו. כאן הפער מתחדד: האחת נאבקת על עצם קיומו של בית, ואילו האחרת נאבקת על ההכרה בזכותה המשפטית ליהנות ממערכת דיור שכבר קיימת. למרות זאת, לנשים ערביות ויהודיות יש מאבק משותף, במיוחד בכל הנוגע לייצוג פוליטי. גם נשים יהודיות מתמודדות עם הדרה וייצוג חסר בתוך המפלגות, ונתקלות במערכות מפלגתיות ובמוסדות בעלי אופי גברי מובהק — אותה בעיה שעמה מתמודדות גם נשים ערביות בתוך מפלגותיהן. לכן, מאבק משותף של נשים ערביות ויהודיות למען ייצוג שוויוני, שינוי מדיניות ופנייה לערכאות משפטיות יכול לחזק את יכולתן להשפיע ולסייע להן לחולל שינוי אמיתי. פרטי הכאב והצרכים עשויים להיות שונים, אך ההתמודדות עם אפליה, הדרה ודומיננטיות גברית היא בסיס משותף המחבר בין נשים בשתי החברות.
אלכרמל :
כיצד אתן מתמודדות עם תופעת הפוליגמיה?
חנאן אלסאנע :
פוליגמיה היא אחת הסוגיות שמעסיקות במיוחד את הממשלה הנוכחית כאשר היא מדברת על נשים בדואיות. אבל כשאנחנו פונות אליה בנושאים בסיסיים כמו אפשרויות תעסוקה, שיעורי האבטלה הגבוהים, עוני, דיור וחינוך, איננו רואות אותה רמת עניין. הממשלה מציגה את עיסוקה בפוליגמיה כאילו הוא נובע מדאגה לנשים הבדואיות ולחברה הבדואית, אך למעשה היא מתבוננת בתופעה בעיקר מזווית ביטחונית ודמוגרפית — כלומר, דרך הגידול במספר התושבים והילדים, הנתפס מבחינתה כאיום דמוגרפי על המדינה. אנחנו, לעומת זאת, מתבוננות בתופעת הפוליגמיה מנקודת מבט שונה לחלוטין: חייהן של הנשים והילדים, זכויותיהם, כבודם וביטחונם. למעשה, במקרים מסוימים הפגיעה הנגרמת מן התופעה כבר אינה מוגבלת לנשים ולילדים בלבד, אלא משפיעה גם על גברים. התופעה התרחבה ודפוסיה השתנו בהשוואה לשנים קודמות, אך אסור לנו להתייחס אליה במנותק מן התנאים שמייצרים אותה. אילו לנשים הייתה עצמאות כלכלית, השכלה טובה, אפשרויות תעסוקה, דיור בטוח וביטחון לגבי עתיד ילדיהן, הן לא היו נאלצות להסכים להיות אישה ראשונה במערכת יחסים פוליגמית, או אישה שנייה או שלישית. אני תמיד אומרת בדיונים עם נציגי הממשלה: אם אתם באמת דואגים לזכויות הנשים, בואו קודם כול והקשיבו לבעיות האמיתיות שלהן. אישה זקוקה לבית, להזדמנות תעסוקתית, למזון עבור ילדיה, לביטחון חברתי וכלכלי ולהבטחת עתידם של ילדיה. כאשר המדינה אינה מצליחה לספק את הזכויות ואת ההגנות האלה, אישה עלולה למצוא את עצמה נאלצת להסכים להינשא לגבר נשוי, מתוך מחשבה שהוא יספק לה קורת גג, ביטחון ואת הצרכים הבסיסיים שמוסדות המדינה לא סיפקו לה. לכן אי אפשר להתמודד עם פוליגמיה באמצעות ענישה וסיסמאות בלבד; יש לטפל גם בגורמים החברתיים והכלכליים שמזינים אותה, להעצים נשים ולהבטיח את עצמאותן ואת זכויותיהן הבסיסיות.

אלכרמל :
האם מנהג נקמת הדם ורצח על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה" עדיין מהווים גורמים לפשיעה בחברה הערבית?
חנאן אלסאנע :
מקרי רצח המבוצעים בטענה של "כבוד המשפחה" כבר אינם נפוצים כפי שהיו בעבר, והם גם אינם מהווים את המניע המרכזי ברוב המקרים. מה שאנחנו רואים כיום קשור יותר לפשיעה כללית ולסכסוכים פליליים. בחלק מהמקרים מציגים את הרצח כאילו הוא קשור ל"כבוד המשפחה", בעוד שהעובדות מגלות שהמניע האמיתי עשוי להיות סכסוך ירושה או כסף, קנאה או סכסוך משפחתי אחר. לכן יש לבדוק כל מקרה לגופו ולא לקבל את הטענה הזאת באופן אוטומטי, בלי לברר מהם הגורמים האמיתיים לפשע.

אלכרמל :
האם אינך חושבת שההתמודדות עם פשעי נקמת דם ועם רצח על רקע "כבוד המשפחה" צריכה להיות גם חברתית ומקומית, בנוסף לטיפול החוקי והמשטרתי?
חנאן אלסאנע :
המאבק בפשיעה ובאלימות אינו מסתכם בחקיקה ובהגברת פעילות המשטרה. הוא דורש גם התערבות חברתית וחינוכית רצינית בתוך החברה שלנו. אנחנו חייבים להיפטר מתרבות נקמת הדם, הנקמה והרצח בשם "כבוד המשפחה", ולהוציא אותה מחיינו, מהחשיבה שלנו, מהמורשת שלנו, מהמנהגים ומהמסורות. זו אחריות משותפת המוטלת על האב והאם, על אנשי הדת, על המסגדים, על המוסדות החברתיים ועל בתי הספר. צריך להיות לנו האומץ לומר בצורה ברורה: די. נקמה אינה מקובלת, ופשיעה ואלימות אינן דרך לפתור מחלוקות. תמיד קיימות דרכים אחרות לדיאלוג ולטיפול בסכסוכים. נכון שבן גביר, מדיניות הממשלה והמשטרה נושאים באחריות כבדה מאוד להתפשטות הפשיעה ולתחושת חוסר הביטחון, אבל אסור לנו גם להתעלם מן האחריות החברתית שלנו. האלימות שהייתה קיימת בתוך חלק מהבתים יצאה אל הרחוב והתרחבה. כיום, סכסוכים על ירושה, קרקע, בית או מכונית עלולים להתפתח למקרי רצח. לכן אנחנו זקוקים לטיפול שורשי שמתחיל במשפחה, בבית הספר ובחברה, במקביל לדרישה מהמדינה ומהמשטרה למלא את אחריותן החוקית והביטחונית.

אלכרמל :
הכנסת אישרה חוק המאפשר הפרדה בין סטודנטים לסטודנטיות במסגרות אקדמיות מסוימות. כפעילה בתחום זכויות הנשים והשוויון, האם את רואה בחוק הזה נסיגה מעקרון השוויון בין המינים? וכיצד את מאזנת בין כיבוד הפרטיות הדתית והתרבותית לבין שמירה על זכויות אזרחיות שוות לנשים?

חנאן אלסאנע :
יש לי חברה חוקרת שכתבה מאמר ב"הארץ" בנושא הזה, בשיתוף פעילות פמיניסטיות מהחברה היהודית הדתית. אפילו הנשים הללו מתנגדות לחוק, משום שהן סבורות שההפרדה אינה נעצרת בגבול מסוים, אלא סוללת את הדרך לדרישות נוספות ולהטלת מגבלות נוספות. הגישה הזאת עומדת בסתירה לעקרונות הדמוקרטיה ומחזקת את סמכותם של הגברים בתוך החברה הדתית, במקום לסייע לנשים להשתחרר מן המגבלות ומהאפליה המוטלות עליהן. פעילות דתיות עצמן הגיעו למסקנה שהדברים חצו גבול, ושלהתנגד לפרקטיקות האלה אין פירושו לצאת נגד הדת, משום שהן אינן בהכרח חלק מהותי מעקרונותיה. אני מאמינה בצורך בהפרדה ברורה בין דת למדינה, מתוך העיקרון: הדת לאלוהים והמולדת לכולם. אסור למדינה לכפות כללים דתיים על אדם שאינו דתי, או אפילו על אדם המשתייך לחברה דתית אך אינו מעוניין לקיים את אותם כללים. גם אין זה הוגן לחייב אדם להצהיר על עמדתו הדתית או לחשוף את בחירותיו האישיות כדי שיוכל לממש את זכויותיו. כיבוד הפרטיות הדתית הוא זכות, אבל הוא חייב להתבסס על בחירה חופשית, ולא על כפייה או על פגיעה בזכויות נשים. החלטות הכופות הפרדה פוגעות בשוויון, מרחיקות אותנו מהדמוקרטיה ומנציחות את ההגמוניה הגברית. כאשר מרגילים נערה כבר מבית הספר ומהאוניברסיטה לכך שמקומה נפרד ומוגבל, מטמיעים בה מבחינה פסיכולוגית את הרעיון שמקומה אינו במוקדי קבלת ההחלטות או במרחב הציבורי. כך ההפרדה מפסיקה להיות הסדר טכני בלבד והופכת לכלי שמחליש את נוכחותן ואת ייצוגן של נשים ומצמצם את ההזדמנויות העתידיות שלהן.

אלכרמל :
נשים ערביות, ובמיוחד בדואיות, עדיין נמצאות בתת-ייצוג במוקדי קבלת ההחלטות. כיצד את מעריכה את מעמדה של האישה הערבייה כיום? והאם לדעתך היא הצליחה להשיג את המעמד שמגיע לה במישור החברתי והפוליטי?

 
חנאן אלסאנע :

 
אני מאמינה מאוד שהחברה שלנו מלאה בנשים מוכשרות, מסוגלות, מצליחות ומצטיינות בתחומים רבים. בשנים האחרונות הנוכחות של נשים ערביות נעשתה בולטת באקדמיה, בתקשורת, במערכת הבריאות, בשוק העבודה ואפילו במקצועות שבעבר נחשבו נחלתם הבלעדית של גברים. אבל השאלה האמיתית היא: האם הנשים האלה יושבות סביב שולחן קבלת ההחלטות? האם יש להן ייצוג אמיתי בתוך הרשויות המקומיות? כאן אנחנו רואות שהנוכחות שלהן עדיין חלשה מאוד; נשים ערביות מהוות רק כ-2% מחברי וחברות המועצות המקומיות. יש גופים שמתגאים בכך שיש אישה אחת ברשימה, אבל לעיתים קרובות מציבים אותה במקום שאינו ריאלי. לא די לדבר על ייצוג כאשר שיעורו אינו עולה על 2%. צריך לפעול להגדלת מספר הנשים במועצות המקומיות ולשלבן בניהול המחלקות המרכזיות והמשפיעות, ולא להגביל אותן לתפקידים החברתיים המסורתיים. יש לנו גם נשים מוכשרות שיכולות לעמוד בראש רשויות מקומיות, ולא רק להיות חברות מועצה. ייצוג מאוזן אינו משרת רק נשים, אלא את החברה כולה. אפשר לדמות רשות מקומית למשפחה שיש בה אב, אם, בנים ובנות. יש צרכים שהאב יכול להבין ולטפל בהם, ואחרים שהאם עשויה להבין מקרוב יותר. אין פירוש הדבר שלאישה יש פתרון לכל דבר, או שהגבר מסוגל לפתור את כל הבעיות; השניים משלימים זה את זה. כך גם ברשות המקומית. כאשר הנהלתה מורכבת מגברים בלבד, ייתכן שצורכיהן של נשים ונערות כלל לא יגיעו אליה, או שאישה לא תמצא אדם שהיא מרגישה בנוח לשוחח איתו על נושא אישי. לכן נוכחות נשים במועצות, במחלקות המקצועיות ובתפקידי ניהול מרחיבה את יכולתה של הרשות להבין את צורכיהם של כלל התושבים ולהעניק להם פתרונות מתאימים. לא פעם אני שומעת מראשי רשויות מקומיות את המשפט: "הנושא הזה בכלל לא עלה בדעתנו". כאן בדיוק נכנס התפקיד שלנו בהעלאת המודעות, משום שהיעדר נשים משולחן קבלת ההחלטות פירושו, בפשטות, שגם הניסיון שלהן והצרכים שלהן נעדרים מתהליכי החשיבה והתכנון. אפילו בתוך המשפחה, ילדים עשויים לבחור לדבר עם האם על נושאים מסוימים ועם האב על אחרים. ההשלמה ההדדית הזאת נחוצה גם בבתי ספר, במוסדות וברשויות המקומיות. נשים וגברים מביאים איתם ניסיון ונקודות מבט שונות, והחברה זקוקה לשניהם. לכן, למרות ההתקדמות הגדולה שהשיגה האישה הערבייה בתחומי ההשכלה והתעסוקה, היא עדיין לא קיבלה את המעמד הפוליטי והניהולי שמגיע לה. שינוי אמיתי יושג רק באמצעות ייצוג שווה ומשפיע של נשים במוקדי קבלת ההחלטות, ולא באמצעות נוכחות סמלית או פורמלית בלבד.
אלכרמל :
"חוק לרון" נועד מלכתחילה לאפשר לאנשים עם מוגבלויות, ובמיוחד לאקדמאים ולבעלי השכלה גבוהה, להשתלב בשוק העבודה. המדינה גם מעניקה תמריצים נרחבים למעסיקים ומממנת התאמות של סביבת העבודה ואמצעי נגישות שונים — החל בציוד למשתמשי כיסאות גלגלים וכלה בעזרים לעיוורים ולאנשים עם צרכים מיוחדים אחרים. למרות זאת, בעלי כישורים והכשרה רבים עדיין נתקלים בפועל בדלתות סגורות ובהזדמנויות מוגבלות בשל דעות קדומות והיסוס מצד מעסיקים לקבלם לעבודה. כעורכת דין וכפעילה בולטת בתחום זכויות האדם והצדק, איזו יוזמת חקיקה היית מציעה כדי לעבור ממדיניות של עידוד ותמריצים למדיניות של חובה ואחריות משפטית, באופן שיבטיח את שילובם של אנשים עם מוגבלויות במקומות עבודה על בסיס כישורים והזכות לשוויון, ולא כיוזמה התלויה רק ברצונם הטוב של המעסיקים?

 

חנאן אלסאנע :
 
נדרשת התערבות ברמה המדינתית, הממשלתית, המשפטית והחקיקתית כדי להבטיח את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ולהגן עליהם מפני אפליה. כשם שחוקי העבודה אוסרים לדחות אדם בגלל דעותיו הפוליטיות, צבע עורו או מינו, כך צריך לאסור באופן מפורש לדחות אותו או למנוע ממנו שירות בשל מוגבלותו, ולחייב את הגוף או את המעסיק בפיצוי אם הוכח שנפגע מאפליה. יש לעגן במפורש בחוק את המוגבלות כאחת מעילות האפליה האסורות. אם אדם לא התקבל לעבודה בשל מוגבלותו, יש להתייחס לכך בדיוק כפי שהיינו מתייחסים למצב שבו נדחה בשל צבע עורו או בשל היותו אישה או גבר. ואנחנו נדרשות ליישם את אותו העיקרון גם בתוך המוסדות שלנו. אסור לנו לדחות גבר רק משום שהוא גבר; עלינו לבחון אותו לפי כישוריו ולפי מידת מחויבותו לשוויון ולחשיבה פמיניסטית. הקריטריון האמיתי הוא העמדה כלפי צדק ושוויון, ולא המגדר, צבע העור או המוגבלות.
אלכרמל :
מילה אחרונה לסיום

 
חנאן אלסאנע :

 
ראשית, אני רוצה להודות לכם מקרב לב על שהגעתם, על הקול שאתם משמיעים ועל העבודה החשובה שאתם עושים — עבודה שאני מעריכה מאוד. המסר שלי למפלגות שלנו, להנהגות שלנו ולציבור שלנו הוא שאנחנו נמצאים בתקופה מכרעת וקשה מאוד. יש מי שעלולים לחשוב שמדובר רק בתקופה חולפת, אבל זה לא כך. אם נעבור אותה בלי לפעול, ההשלכות עלולות להיות קשות מאוד. עומדת בפנינו כיום הזדמנות שעלינו לנצל כדי לבנות מציאות טובה יותר. הצעד הראשון הוא להחליף את הממשלה הזאת. אם היא תישאר, מצבנו לא ישתפר אלא רק יחמיר. החלפת הממשלה אינה אומרת שבעיות החברה הערבית ייפתרו מיד, אבל היא מהווה את הצעד הראשון בדרך לשיפור מצבנו ואיכות חיינו. עלינו להתארגן ולעבוד יחד — נשים וגברים — ועל המפלגות והכוחות הפוליטיים לשתף פעולה כדי לחזק את השותפות הערבית–יהודית. כמו כן, עלינו להיות חלק פעיל בממשלה הבאה, כדי שנוכל להשפיע ולחולל שינוי. אסור לנו לתת למפלגות הקיצוניות הזדמנות נוספת להיכנס לממשלה, לאחר שכבר ראינו את הנזקים החברתיים, הפוליטיים, הכלכליים והדיפלומטיים שהן מסוגלות לגרום. תודה לכם.